המחוזי: המדינה אינה אחראית לנזקים שנגרמו לבית פלסטינאים בשל פעולות חיילי צה"ל

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אברהם רובין) בת"א 8801/04 מיום 3.11.10.

כללי

1.     המשיבים/המערערים שכנגד (להלן: "התובעים") הגישו תביעה לפיצויים בסך 1,900,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפעולת חיילי צה"ל ללכידת מחבל, שלפי החשד הסתתר בבנין מגורים השייך לתובעים. בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המדינה בתשלום פיצוי בסך 429,000 ש"ח. מכאן הערעור והערעור שכנגד.

העובדות

2.     התובעים הנם הבעלים של בניין בן 5 קומות בשטח עיריית רמאללה בתחומי הרשות הפלסטינאית, הכולל 17 דירות מגורים, מחסנים ואיזור מסחרי. מפסק הדין של בית משפט קמא עולה כי ביום 10.6.02, בשעה 02:00 לפנות בוקר בערך, עת היתה נתונה העיר רמאללה בעוצר כללי, הגיעו חיילי צה"ל לבניין, ונכנסו לדירה, שבה, לפיה המידע, היה אמור להסתתר המחבל. המחבל לא אותר בדירה, אך נמצאו בה תחמושת ואפוד קרב. החיילים העריכו כי המחבל עדיין שוהה בתוך הבנין ולכן יצאו מהבנין ותפסו עמדות מסביב לו. הכוח פנה לדיירי הבנין באמצעות רמקולים והורה להם להתפנות מהבנין. זאת, בעקבות מידע שהתקבל לפיו המחבל עדין מסתתר בבנין. בתוך פרק זמן קצר פונה הבניין מדייריו, בלא שניתנה לדיירים שהות לקחת עימם את רכושם. מפקדי הכוח חששו לחיי החיילים אם תבוצע סריקה רגלית של הדירות, ועל כן הורו על הפעלת נוהל "סיר לחץ", לפיו ננקטו אמצעים בעוצמה מדורגת - כריזה, ירי בנשק קל על קירות הבית, ירי במקלע טנק ולבסוף, ירי של פגזי טנק לחלונות הבית. הפעולה נמשכה שעות וגלשה לצהרי יום המחרת. בשעות אחר הצהריים הועמד לרשות הכוח כלב גישוש ועימו נכנס הכוח אל הבנין וסרק את כל הדירות. הסריקה לא העלתה דבר והכוח העריך כי המחבל נמלט. בשעות הערב המוקדמות הסתיימה הפעולה והכוח עזב את המקום. יצוין כי בסופו של דבר נתפס, בהזדמנות אחרת, אותו מחבל מבוקש, ונגזר עליו עונש מצטבר של 13 מאסרי עולם ועד 50 שנות מאסר.

        טענות הצדדים בבית משפט קמא

3.     התובעים לא תקפו את חוקיות נוהל "סיר לחץ", אלא טענו לרשלנות באופן הפעלת האמצעים כנגד הבנין. לשיטתם, צריך היה להפסיק את ביצוע הנוהל לפני ירי פגזי הטנקים. התובעים טענו כי הדיירים פנו לחיילים והציעו לקיים את "נוהל שכן", שהיה חוקי בשעתו, אך החיילים לא נעתרו לבקשתם. עוד נטען כי היתה התרשלות בכך שכלב הגישוש לא הובא קודם לכן. לטענת התובעים, לא מדובר בפעולה מלחמתית. לחלופין, טענו התובעים לזכאות לפיצוי מכח כללי המשפט הבינלאומי, שמחייבים כוח כובש לשלם פיצויים לבעלי נכסים שנעשה שימוש בנכסיהם.

4.     המדינה טענה להגנת פעולה מלחמתית שבוצעה בשטח שהיה בשליטה פלסטינית. לגרסתה, החיילים לא התרשלו אלא פעלו בסבירות נוכח הסיכון הרב בפניו ניצבו. עוד נטען כי אין חובה עפ"י המשפט הבינ"ל המנהגי לשלם פיצוי לתובעים.

        פסק דינו של בית משפט קמא

פעולה מלחמתית

5.     בית משפט קמא הפנה לפסיקה המנחה לענין פעולה מלחמתית, לפיה יש לבחון את מהות הפעולה, ולא את התקופה בה היא בוצעה, וכן, לבחון את הנסיבות המיוחדות של המקרה, ובכלל זה מקום האירוע, האמצעים שהופעלו, מטרת הפעילות והנפשות הפועלות. לבסוף, יש לבחון האם במהלך האירוע נשקפה לחיילים סכנת חיים ממשית.

6.     בית משפט קמא קבע כי בענייננו לא מדובר בפעולה מלחמתית, אלא "במבצע צבאי לתפיסת מחבל מסוכן. מבצע כזה טומן בחובו סיכון ממשי לחיי חיילי צה"ל, ברם סיכון זה איננו "סיכון מלחמתי" החורג מסוג הסיכונים האורבים, למשל, ליחידות משטרתיות הנערכות למעצר עברין פלילי מסוכן". הוסף כי אמנם המחבל היה עם "דם על הידיים", אך הסיכון שנשקף ממנו "לא היה סיכון האופייני לפעולות לחימה". "הכוח לא הותקף, למעט צרור יריות אקראי", ולכן פעולת השיטור לא הפכה בשום שלב לפעולה מלחמתית.

7.     בהתייחסו לשטח בו בוצעה הפעולה, קבע בית משפט קמא כי "אין ראיה שהשטח היה בשליטה בטחונית דה פקטו של הרשות הפלסטינית". עוד הוסף, כי נוכחות הכוח בשטח באור יום במשך שעות ארוכות מלמדת על כך שהכוח לא חשש מהתקפה מזויינת ומאורגנת כנגדו. מעדויות החיילים עלה כי הצרור שנורה לעברם היה "צרור אקראי ובלתי יעיל שנורה מטווח רחוק יחסית של מאות מטרים". לפיכך, סיכם בית משפט קמא כי "בהעדר חילופי אש בפועל, למעט אותו צרור אקראי, מדובר בפעולת שיטור מסוכנת מאוד, אך לא בפעולה מלחמתית".

        רשלנות

8.     באשר לסוגית הרשלנות, קבע בית משפט קמא כי החיילים פעלו ללא התרשלות, אלא כראוי לנוכח המשימה שעמדה לפניהם ובהתחשב בסיכונים הכרוכים בפעולה המוצדקת והנדרשת.  בנסיבות הענין, הבחירה להפעיל את נוהל "סיר לחץ" היתה סבירה ומידתית על אף הנזק שנגרם לרכוש. יתרה מזו, החיילים לא הרסו את הבנין באופן מיידי ועד היסוד, הגם שהיה בכך כדי לסיים את הפרשה באופן מיידי וללא סיכון מיותר. באשר לכלב הגישוש, מעדותו של ח', מפקד הכוח, עלה כי מגבלה בכמות כלבי הגישוש היא שמנעה את הקצאת כלב גישוש לכוח זה למן תחילת הפעולה.

חבות מכוח הדין הבינ"ל

9.     באשר לשאלת החבות מכוח הדין הבינלאומי, קבע בית משפט קמא כי במקרה של סכסוך מזוין בשטח כבוש, חלים דיני המלחמה בצד דיני הכיבוש. שתי מערכות דינים אלה אוסרות על פגיעה ברכוש, אלא אם מתקיים צורך צבאי לחימתי חיוני. טענת המדינה לפיה דיני המלחמה חלים על השטח, כיוון שהוא מצוי בשליטת הרשות הפלסטינית, נדחתה על ידי בית משפט קמא, תוך שנקבע כי על המדינה היה להוכיח טענה זו בראיות. עוד נקבע כי חובת הפיצוי אינה נובעת מתפיסת המבנה, אלא מהנזק שנגרם לו.

10.    לפיכך, קבע בית משפט קמא כי משלא מדובר בפעולה מלחמתית, קמה לתובעים זכות לפיצויים לפי דיני התפיסה הלוחמתית, למרות שהפעולה היתה חוקית לפי המשפט הבינלאומי, שכן היא נדרשה ללכידת מחבל מסוכן.

הנזק